לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (הנשיאה השופטת ה' גרסטל) בה"פ 28387-10-12 שניתן ביום 29.4.2013, במסגרתו נקבע כי חשבון הבנק של המבקשת המתנהל אצל המשיב לא ייסגר, כל עוד המבקשת תבצע בו פעולות של ניכיון שיקים בלבד, "להבדיל מהפעולות שביצעה [המבקשת] הנחזות להיות פריטת שיקים".
תמצית הרקע העובדתי
1. המבקשת, אימפריה יאסין להשקעות ומימון בע"מ (להלן: המבקשת), פועלת בתחום ניכיון השיקים ומורשית להעניק שירותים שונים בהתאם לסעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) בהתאם לתעודת רישום לנותן שירות מטבע שניתנה לה (להלן: תעודת הרישום או הרישיון). במשך כחמש שנים מנהלת המבקשת חשבון בסניף ראש העין 677 של המשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: המשיב או הבנק).
2. בחודש יוני 2012 התקיימה פגישה בין מנהל המבקשת ובעל זכות החתימה בחשבון הבנק, מר אלדין, לבין המנהל החדש של סניף הבנק, מר קרצו, שיזם את הפגישה (להלן: מנהל סניף הבנק). בפגישה טען מנהל סניף הבנק כי למבקשת אין רישיון לעסוק בניכיון שיקים, ובפרט בניכיון שיקים לפי סעיף 7א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות), ולכן בכוונת הבנק להפסיק את פעילות החברה בחשבון הבנק. מנהל סניף הבנק לא שינה מעמדתו זו גם לאחר שהמבקשת הציגה לו את תעודת הרישום שהייתה בידיה באותה עת. בהמשך פנה בא כוח המבקשת לבנק והפנה את תשומת ליבו לכך שהמבקשת פועלת על פי דין ועל פי אישורים שניתנו לה, ושהיא אינה עוסקת בניכיון כרטיסי חיוב לפי סעיף 7א לחוק הבנקאות. משכך, דרש בא כוח המבקשת מהבנק להבהיר עמדתו בכתב, להפנותו להוראות הדין שלפיהן לטענתו הפעילות אסורה, ולהימנע מסגירת החשבון באופן חד צדדי.
3. בחלוף מספר חודשים, בחודש ספטמבר 2012, פנה הבנק למבקשת במכתב שכותרתו "הודעה על סגירת חשבון". במכתב נאמר כי בהתאם למידע שבידי הבנק "יכול שבחשבונכם [חשבון המבקשת] מתנהלת פעילות חריגה שאינה תואמת את רישיונכם כנותני שירותי מטבע", ולכן החליט הבנק לסגור את החשבון בתוך 30 יום. במכתב לא פורט מהי אותה "פעילות חריגה" שמתנהלת בחשבון. בתגובה שלח בא כוח המבקשת מכתב לבנק בו הודיע כי בכוונתה להגיש נגד הבנק תביעה ובקשה למתן צו מניעה זמני על מנת למנוע את סגירת החשבון. בא כוח המבקשת שב וביקש שהבנק יעלה על הכתב את טענותיו כלפי המבקשת באופן ברור לקראת הפגישה שנקבעה בין הצדדים ליום 10.10.2012.
4. ביום 10.10.2012 התקיימה פגישה בין הצדדים, כשמטעם הבנק נכחו בפגישה מנהל אזור המרכז בבנק, האחראי לציות חוק איסור הלבנת הון בבנק ומנהל סניף הבנק. בפגישה זו הודיעו נציגי הבנק למבקשת לראשונה כי הפעילות החריגה שהיא מבצעת בחשבונה הינה פעילות פריטת שיקים, להבדיל מפעילות ניכיון שיקים. נציגי הבנק ציינו כי הבנק יוכל לאפשר למבקשת להמשיך בפעילות פריטת שיקים עד לסך של 20,000 ש"ח ובפעילות ניכיון שיקים בכל סכום. על פי סיכום הפגישה, שהועלה על הכתב על ידי בא כוח המבקשת, צוין כי נציגי הבנק יעבירו למבקשת את הוראות בנק ישראל שמהן עולה לשיטת הבנק כי פעילות המבקשת מנוגדת לחוק. כמו כן, הובהר כי הבנק יעכב את סגירת החשבון עד ליום 30.10.2012. בהמשך העביר הבנק מכתב לבא כוח המבקשת, בו צוין כי הפעילות שמתבצעת בחשבון המבקשת אינה עונה על תנאי הרישיון שניתן למבקשת לביצוע עסקאות אמיתיות של ניכיון שיקים. הבנק הפנה במכתב להגדרת "שירותי ניכיון" הכלולה בסעיף 7א לחוק הבנקאות ולפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי מרכז על ידי השופטת ע' נוטוביץ ביום 17.4.2012 בה"פ 31202-11-11 ברוך נ' בנק הפועלים בע"מ (17.4.2012) (להלן: עניין ברוך).
5. בנסיבות אלה הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה למתן סעד זמני המורה לבנק להימנע מסגירת חשבון הבנק שלה ולאפשר לה להמשיך להשתמש בחשבון הבנק עד להכרעה בתביעה שבכוונתה להגיש. הבנק הגיש תשובה לבקשה, שלא נתמכה בתצהיר, ובה טען שהמבקשת חרגה מרישיונה והפרה את חובתה המשפטית לדווח על פעולה בלתי רגילה בהתאם לחוק איסור הלבנת הון ולתקנות שהותקנו מכוחו.
6. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 21.10.2012 הסכימו הצדדים שחשבון המבקשת לא ייסגר וכי הצדדים יפנו במשותף לרשם נותני שירותי המטבע במשרד האוצר (להלן: רשם נותני שירותי המטבע) על מנת לקבל חוות דעת האם יש פסול בהתנהלות המבקשת המתוארת על ידי הבנק. סוכם כי אם יתברר שנפל פסול בהתנהלות המבקשת, ואם היא תפעל לתיקון הפסול בהתאם להוראות הרשם, חשבון הבנק לא ייסגר. בנוסף סוכם כי אם רשם נותני שירותי המטבע יסרב ליתן עמדתו בנדון, יודיעו על כך הצדדים לבית המשפט והדיון יתחדש בהתאם. עוד סוכם כי עד להשלמת הבירור מול רשם נותני שירותי המטבע, לא תוגש תובענה. על אף ההסכמות המתוארות לעיל, פנה הבנק בעצמו, ללא ידיעת המבקשת, לרשם נותני שירותי המטבע וליועץ המשפטי של הרשות לאיסור הלבנת הון במכתב, בו נאמר כי בחשבונה של המבקשת מתנהלים מחזורים ענקיים של פריטת שיקים מזומנים וכי נתגלו בו פעולות חריגות.
7. בדיון שהתקיים ביום 7.11.2012 בבית המשפט המחוזי סוכם שהמבקשת תגיש תובענה והבנק יגיש תשובה לתובענה, וכי עד להכרעה בתובענה יוותר הצו הזמני על כנו. בהמשך הוגשו תצהירים ומסמכים - לרבות תעודת רישום חדשה שניתנה למבקשת לשנת 2013 מרשם נותני שירותי המטבע - והתקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו המצהירים מטעם הצדדים. ביום 29.4.2013 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתובענה.
תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי
8. בית המשפט המחוזי קבע כי נקודת המוצא לדיון מצויה בסעיף 2(א)(2)(ב) לחוק הבנקאות, אשר קובע כי תאגיד בנקאי לא יסרב סירוב בלתי סביר ליתן שירותים מסוג פתיחה וניהול של חשבון עובר ושב, כל עוד עומד הלקוח בתנאי ההסכם עם הבנק. נקבע כי מסעיף זה עולה שנטל ההוכחה בשאלה האם סירובו של תאגיד בנקאי ליתן את השירותים המנויים בסעיף הינו סביר בנסיבות קונקרטיות מוטל על כתפי התאגיד הבנקאי. נקבע כי פעילות התאגיד הבנקאי מוסדרת במספר דברי חקיקה, בתקנות ובהוראות המפקח על הבנקים. בית המשפט ציין כי סעיף 14(ב) להוראה 411 של המפקח על הבנקים: ניהול בנקאי תקין (מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות) (להלן: הוראת המפקח על הבנקים) מטיל על התאגיד הבנקאי חובה לנהל מערכת ממוחשבת לאיתור פעולות חריגות בחשבונות הלקוחות, ומעניק לבנק סמכות להטיל מגבלות על סוגי חשבונות מסוימים ולבחון אם קיים בפעילות המתנהלת בהם היגיון כלכלי או עסקי. כמו כן, ציין בית המשפט שסעיף 24 להוראות המפקח על הבנקים קובע כי אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים לתאגיד למילוי הוראות הדין, כמו גם יסוד סביר להניח שפעולה מסוימת קשורה להלבנת הון או מימון טרור, ייחשבו כסיבה לסירוב סביר ליתן שירותי פתיחה וניהול של חשבון בנק לצורך סעיף 2(א)(2)(ב) לחוק הבנקאות. לפיכך פנה בית המשפט לבחון האם בנסיבות העניין היה לבנק יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולות הקשורות להלבנת הון במועד בו החליט על סגירת חשבון הבנק.
9. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המבקשת כי המועד הקובע לבחינת סבירות החלטתו של הבנק לסגור את החשבון הינו ביום 25.6.2012, בו הודיע מנהל סניף הבנק למנהל המבקשת בעל פה על סגירת החשבון, ועד ליום 30.9.2012 עת שלח את ההודעה בכתב על סגירת החשבון. בית המשפט סקר את הנתונים שהיו לפני הבנק בפרק זמן זה, בהם הפקדות שיקים שונות, כשכל שיק משוך על סכום נמוך מ-50,000 ש"ח, וסכומם הכולל עומד על למעלה מ-900,000 ש"ח. בית המשפט עמד על מאפייניה של עסקת ניכיון שיקים, בהתאם לפסיקתו של בית המשפט העליון ולספרות המשפטית, וקבע כי משמעותה של עסקת ניכיון שיקים הינה פירעון מוקדם של שיק מעותד, תוך ניכוי סכום מסוים המשקף את הסיכון שהעוסק בניכיון לא יצליח לקבל את הכסף בהגיע מועד פירעונו של השיק.
מכאן פנה בית המשפט לבחון האם הפעולות שבוצעו בחשבונה של המבקשת עולות בקנה אחד עם מאפייני עסקת ניכיון שיקים, והשיב על כך בשלילה. נקבע כי בפעולות שבוצעו בחשבון - הפקדות שיקים רבות, כשסכומו של כל אחד מהשיקים נמוך מ-50,000 ש"ח - לא היה אותו רכיב של סיכון האמור להתקיים בעסקת ניכיון שיקים, וזאת מכיוון שהמבקשת המתינה שלושה ימים בכל פעם עד אשר קיבלה לחשבונה את הכסף ורק אז העבירה כסף ללקוח. בנוסף נקבע כי השיקים שניתנו למבקשת היו לזמן פירעון מיידי ולא היו מעותדים, ולכן למעשה לא ניצבה המבקשת בפני סיכון כלשהו הקיים בעיסקת ניכיון שיקים, אלא איפשרה שימוש בחשבונה ללקוחותיה תמורת עמלה לא מבוטלת. משכך נקבע כי פעולותיה של המבקשת מעוררות את החשד שכל מטרתה של העסקה היא להשתמש בחשבון המבקשת כ"צינור" להעברת כספים במקרים בהם לקוחותיה נתקלים בקשיים מול הבנקים שלהם (כפי שהעיד מנהל המבקשת בחקירתו). בית המשפט דחה את טענות המבקשת בדבר הפרשנות הראויה לסעיף 11ג(א)(7) לחוק איסור הלבנת הון (שהוסף לחוק בחודש מאי 2012) וקבע כי אין בהן כדי להכשיר את פעולותיה בחשבון. עוד נקבע כי אין היגיון מסחרי בפריטת שיקים בדרך בה התבצעה הפריטה אצל המבקשת, למעט עקיפה של הקשיים המוצבים בפני לקוחות המבקשת על ידי הבנקים שלהם. לנוכח כל האמור לעיל, נקבע כי לבנק היה יסוד סביר להניח שהמבקשת מבצעת בחשבונה פעולה הקשורה להלבנת הון במועד בו החליט על סגירת חשבונה.
10. בשלב זה פנה בית המשפט לבחון האם הבנק עמד בחובות האמון ותום הלב המוגברות המוטלות עליו כלפי לקוחותיו. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות הבנק בנסיבות העניין וקבע כי מדובר בהתנהלות תמוהה, לנוכח התעלמותו של הבנק במשך כשלושה חודשים מבקשות המבקשת להעלות על הכתב את טענותיו כלפיה ולהפנותה להוראות החוק הרלוונטיות. נקבע כי במכתב מחודש ספטמבר 2012, אשר הינו המסמך הראשון בכתב שהועבר מהבנק למבקשת, נעשה שימוש בביטוי "יכול ש..." וגם בו נמנע הבנק מלהפנות את המבקשת להוראת הדין שהופרה על ידיה לטענתו, וזאת מבלי שהבנק ניסה לברר את פשר פעילותה של המבקשת או לבקש ממנה פרטים והסברים. עוד נקבע כי לאחר שכבר נפגשו הצדדים והגיעו להסכמות, המשיך הבנק לנקוט בפעולות חד צדדיות, להעלות טענות חדשות ולשלוח מכתבים ללא פירוט טענותיו. עם זאת, קבע בית המשפט כי התנהלות זו, תמוהה ככל שתהיה, אינה יכולה כשלעצמה להוות השלמה עם פעילות שייתכן שקשורה להלבנת הון.
11. לנוכח כל האמור לעיל, קבע בית המשפט המחוזי כי דין התובענה להתקבל באופן חלקי, כך שהבנק יהיה מנוע מלסגור את חשבונה של המבקשת, כל עוד המבקשת תפעל בו בהתאם לתעודת רישום לנותן שירותי מטבע שקיבלה ותבצע פעולות של ניכיון שיקים - דהיינו, קבלת שיקים מעותדים והעברת הסכום הנקוב בהם בניכוי ריבית באופן מיידי, להבדיל מהפעולות שביצעה המבקשת הנחזות להיות פריטת שיקים.
12. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את ביצוע פסק הדין עד להגשת ערעור והכרעה בו. ביום 12.5.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה בקובעו כי פסק הדין עניינו בפרשנות משפטית של פעילות המבקשת, ולפיכך אין מקום לעכב את הביצוע. כמו כן צוין כי ספק אם הסעד הרלוונטי הוא עיכוב ביצוע.
מכאן ערעורה של המבקשת ובקשת עיכוב הביצוע שלפני.
תמצית נימוקי הבקשה ותגובת המשיב
13. לטענת המבקשת, קיימת הצדקה ליתן צו עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הן במישור מאזן הנוחות והן במישור סיכויי הערעור.